הכנו לך מה שצריך. יש לנו עוד כמה סידורים, אנחנו לא סגורים עדיין על כמה דברים. אבל מקום יש לך, ובגדים, ועריסה יפה, יד שנייה אמנם, הכל מחברים, אבל נקי ויפה, ועובד.
עכשיו תבואי. בשמש החמימה של ערב אוגוסט תירדמי. בלילה נצא לחצר, נרגיש את הרוח, עץ הלימון ילמד אותך מהם ירוק וצהוב. אולי יבוא הפשוש שלנו, יאכיל את האפרוחים. אמא שלך תסתכל עלייך בלי הפסקה. את תקומי באמצע הלילה, לינוק, ואנחנו נתעורר עייפים ונבוא אלייך.
בערב נצא לרחוב. על הכביש ללא מדרכה נלך עם עגלה משוכללת מדי בשבילנו. נלך בעיר העתיקה, ינקות תהיה לך בשיפוצים ברחוב הרצל, בפלאפל אסולין, בגלידה באר שבע, על הדשא במוזיאון, רוח ואנשים יפים. אולי תספיקי לראות את הספר הזקן עם הכיסאות הישנים, או את זוילי מהדגים מקלל את ראש העיר, או את נתן התימני עושה פיתה. כולם מנשימים את העיר בנוכחותם, ואת מתבוננת.
נעבור גם בפסטיבל סמילנסקי השנתי: בימייך אביך כבר לא ארגן אותו. מתחילת חייך הוא זיכרון, אח, הפסטיבלים הראשונים, איזה כיף היה שם, הרבה יותר ממה שאת חושבת, איזה קסם היה ברחוב! מה את יודעת בכלל, רק נולדת באלפיים ועשר! אנחנו כאן מהמונדיאל הקודם!
נארוז אותך טוב טוב וניסע לבקר את כולם, אחרי סוף העולם, שעה ורבע באוטו, הנצח שמאחורי הררי החושך. אימא ואבא, והדודים החדשים שלך, ובני הדודים, והים, והאנשים כולם שאף אחד לא מכיר! הערים הגדולות, ארוחות הערב, והסבתא רבא, והפקקים, ומרכזי הקניות הענקיים שאין שום אפשרות להיות מספיק גדולים כדי להבין מה ואיפה כאן היציאה.
תראי את הירח דרך ענפי עץ הלימון שלנו. בעולם הראשון שיהיה לך, החלונות יהיו גדולים והתקרה גבוהה, וג'וני מיטשל תהיה הפסקול שלך. ככה אמא אוהבת.
אני כבר מתגעגע.
מלא קסם.
השבמחקאין מה לומר, התגעגעתי לכתיבה שלך...